<h1>תוספות ארוכות לתלמיד ר"ת ב"ק</h1>
<h2>דף יב:</h2>
וכופין על מדת סדום, הואיל ואתא לידן, נימא בה מילתא. דאמרינן התם בב"ב בפ"ק ההוא גברא דזבן ארעא אמיצרא דבי נשא כי קא פלגו אמר להו פלגו לי אמצראי אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום. פירוש כיון דאינו נהנה משלו כלום רק שנוטל חלקו בענין שהוא יכול ליהנות, וגם זה לא יחסר, כגון זו כופין על מדת סדום. מתקיף לה רב יוסף אמאי מעלינן עליה כניכסי דבר מריון. פירוש לא שייך הכא כופין על מדת סדום, דהוא רוצה לברור אחת לחלקו, דכיון שאם היה מפיל גורל שמא היתה נופלת בחלקו, הרי יש לו בה זכות ואינו רוצה להחליפה בקרקע אחרת, דמצי למימר מעלינן עליה כניכסי דבר מריון שהיה מוכר קרקעותיו ביוקר כך אני לא אמכור אותה אלא ביוקר, ולא כל כמיניה לדוחקו ולהחליף קרקעותיו בשביל הנאה שלו. ובתר הכי מסיק חדא אהאי ניגרא חדא אהאי ניגרא אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום. מפרש רבינו תם נשמתו עדן, דהא מילתא באפי נפשה היא ולא קאי אדלעיל היכא דאיכא חדא ארעא אמיצרא דידיה. אלא כגון שני אחין שבאין לחלוק שתי שדות, חדא אהאי ניגרא וחדא אהאי ניגרא, ואומר אחד לחבירו תקח אתה אחת מהם איזו שתרצה ואני אחרת, וזה אומר לא כי אלא שנחלוק כל אחת לשתים. אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום. מתקיף לה רב יוסף [זמנין] האי מדויל והאי לא מדויל. אבל הא לא מצי למיפרך הכא לימא ליה מעלינן ליה כניכסי דבר מריון. דכיון שהוא אינו בורר אחת לחלקו אלא אומר קח איזו שתרצה וזה אינו רוצה לחלוק אלא כל אחת לשתים ודאי כופין על מדת סדום. דכי היכי דבקרקע אחת אינו יכול לומר לו איני רוצה לחלוק בשנים, הכי נמי השתא אינו יכול לדוחקו לחלוק כל אחת לשתים אם אין לו שום טענה. אבל לעיל דחדא אמיצרא דידיה שאינו אומר קח איזו שתרצה, אלא אחת רוצה לברור לחלקו בלא גורל, הא ודאי לאו כל כמיניה, דמצי למימר ליה מעלינן ליה כניכסי דבר מריון. מתקיף לה רב יוסף אכתי הכא נמי איכא טענה, דזימנין האי מדויל והאי לא מדויל. תרוייהו אחד ניגרא אמר רב יוסף כגון זה כופין על מדת סדום, דליכא שום טענה. מתקיף לה אביי וכו'. ופסקינן הילכתא כך תרוייהו אחד ניגרא כופין על מדת סדום, דאפושי אריסי לאו מילתא היא. וכל זה היכא דליכא חד ארעא אמיצרא דידיה, דאומר לו קח איזו שתרצה. אבל היכא דבחדא אמיצרא דידיה ורוצה לברור האחת לחלקו בלא גורל, אפילו תרוייהו אחד ניגרא, אין כופין, כדפרישית לעיל, דמצי למימר ליה לא אחליף קרקעותי עמך דמעלינא להו כניכסי דבר מריון. וכך פוסק הלכה רבינו תם נשמתו עדן ועיקר. למה שפירש רש"י מעלינן כניכסי דבר מריון משום טעמא משום דפעמים זו מתברכת יותר מזו, ומפרש דחדא אהאי ניגרא וחדא אהאי ניגרא אדלעיל קאי היכא דאיכא חדא אמיצרא דידיה, ומשום הכי הכא כופין שהיא בית השלחין שמשקין אותה על ידי ניגרא, לא שייך למימר הכא פעמים זו מתברכת יותר מזו, אינו מיושב הטעם כלל. ולפי פירוש רש"י דמשמע דהך דינא דבתרוייהו אחד ניגרא כופין, (אפילו) [היינו] היכא דאיכא חדא אמיצרא דידיה ורוצה לברור אותה לחלקו. ולא שייך למיפשט מההיא דאמרינן התם מעלינן לה כנכסי דבר מריון אשמעתא דהכא [ב"ק כ' ע"א] דזה נהנה וזה לא חסר שיתן שכר. דהתם לא מיירי אלא [לענין] שלכתחילה יכול למחות בידו. והכי נמי הכא פשיטא שיכול למחות שלא ידור בו מכאן ואילך. אבל על נתינת שכר אין לפשוט כלום. מפי רבי.
